מחקרים לאורך שנים מדגישים את הקשר בין טיפול תרופתי לנפילות.

אדם בגיל השלישי והרביעי, גם אם הוא בריא לחלוטין – מצוי בסיכון מוגבר לנפילות. עם הזמן והגיל המערכות בגופו עובדות פחות טוב, פחות מהר ופחות מדויק. הסיכון לנפילות בגיל מבוגר עולה כשמתלוות לו מוגבלויות תפקודיות שונות, מחלות רקע ותסמינים שונים, כמו למשל מחלת פרקינסון, אירוע מוחי, או אי ספיקת לב לא מאוזנת, שמקשים עוד יותר על התפקוד המוטורי.

מעבר להשלכות התפקודיות שיש למחלות עצמן, גם ריבוי התרופות שמתלווה להן מגבירות, יותר מאחרות, את הסיכון להיארעות נפילה – אם בשל תופעות הלוואי של תרופה מסוימת, או בשל תופעות לוואי הנוצרות מקומבינציה של מספר תרופות למחלות שונות. תרופות מסוימות מגבירות יותר מאחרות את הסיכון להיארעות נפילה. רבות מתרופות אלה נפוצות מאוד לשימוש בקרב אנשים מבוגרים. סכנת הנפילה יכולה להיווצר כתוצאה מתופעות כגון: תחושת טשטוש, בלבול, עייפות, חולשה, תגובה איטית וכדומה.

מחקרים שונים מצאו את הקשר שבין תרופות שונות לסיכון ליפול (פרס ופלג, 2011).
הסיכון הגבוה ביותר לנפילות קיים בשימוש בתרופות נוגדות כפיון (פי 2.7 בקבוצת הנופלים החוזרים ועלייה של 88% בכלל נופלים)
תרופות להורדת לחץ דם – מגבירות את הסיכון לנפילה של כ 24% לנפילה.
תרופות קרדיאליות
תרופות משככות כאבים בעיקר ממשפחת האופיאטים.
תרופות נוגדות חרדה
תרופות לשינה
תרופות אנטי דיכאונית,
תרופות אנטי פסיכוטיות
כל אלה עלולות לגרום עייפות, בלבול, דיסאוריינטציה, נפילות פתאומיות בלחץ הדם; ועוד שלל תופעות שמובילות לנפילה (מזרחי, 2012).

הנתון המדאיג ביותר הוא שכל תרופה נוספת שניתנת לאדם המבוגר מעלה את הסיכון שלו לנפילות ב 6%!

מכאן החשיבות העצומה למעקב רפואי קבוע, שיבחן את מינוני התרופות שאדם מבוגר מקבל – כפילות תרופות, אינטראקציות בין-תרופתיות, ואינטראקציות תרופה-מחלה.