הסיבות והגורמים לנפילה מגוונים. קיימת הבחנה בין גורמים חיצוניים וסביבתיים וגורמים פנימיים (תלויי האדם). נמצא קשר חזק בין סיכוי מוגבר לנפילות ובין גורמים פיזיולוגיים ( לבנקרון וקימיארוב, 2007 בתוך גוטליב, 2013 ).
נפילה היא ביטוי לכישלון במנגנון ההתייצבות של הגוף. המטרה הבסיסית של שיווי משקל הוא לסייע לנו להישאר זקופים. בקרת שיווי משקל היא יסוד לתנועה עצמאית ולשליטה בתנועה. היא מערבת בתוכה הפעלת שרירים ומפרקים, עיבוד קוגניטיבי של אינפורמציה של הראיה והשמיעה ואוריינטציה במרחב:
היכולת לשמור על שיווי משקל היא תהליך מורכב שתלוי בעיקר במאמצים משותפים של הרכיבים החושיים – שמיעה, ראיה וקליטה של חיישני ההתמצאות. ארגון מערכות אלה נשלט על ידי מוקדי שיווי המשקל שבמוח. במקרה של חוסר יציבות, אובדן שיווי משקל מתגלה על ידי המערכת החושית ששולחת אותות לשרירים ולמפרקים. בתגובה מופעלות קבוצה של תגובות הגנתיות שמטרתן להחזיר לגוף את שיווי המשקל.
עם העלייה בגיל המנגנונים שתורמים לשיווי המשקל נחלשים והגוף מתקשה לבצע פעולה מפצה שתחזיר לו את יציבותו. כבר בעשור השישי מתחילה ירידה בבקרת שיווי המשקל. התוצאה – הפרעה בשיווי משקל נחשבת לגורם בעל תרומה משמעותית לנפילה בקרב אנשים מבוגרים.